הבלוג של תמי

בוקר יום ההולדת שלי התחיל ברכבת עם הנג-אובר נעים מארוחה משפחתית מערב קודם. ״אני מאוד שמחה שילדתי אותך״ אמרה לי אימא שלי עם חיבוק, נשיקה

    בדרך חזרה מכפר גלעדי עצרתי לאכול בראש פינה. בשולחן מאחורי ישבו אריאלה׳לה ואימא של אריאלה׳לה ואבא של אריאלה׳לה. וגם אחיה גל.    

  לפני כמה שבועות שהיתי במשך כשבוע עם בתי בת ה-20 במחלקה הפנימית בבית חולים מאיר. מאז, תודה לאל, היא כבר הבריאה ושבה לשגרת חייה.

לפי הניגון של הקול שלה ידעתי שהיא לא באמת התקשרה לשאול ‘מה נשמע’ אלא יותר רצתה לספר ‘מה חדש’. “אימא” קטעתי אותה לפני שתתחיל “בואו

  עצרתי לקפה בין שתי הופעות בחיפה, אחת בבוקר והשנייה בלילה וביניהן הרבה שעות של “זמן איכות” עם עצמי. עשיתי כמה סידורים בבנק והמון טלפונים.

  בראש השנה נברא אדם הראשון. (פסיקתא דרב כהנא, כ”ג, א’)   לפי הדת היהודית, האנושות כולה חוגגת מחר יום הולדת – את יום הבריאה האנושית.

  הקיץ לא נסעתי לחופשה בחו״ל. גם לא לחולו״ש (בעיר או כפר או קיבוץ לשעבר) באיזור חיוג אחר. הקיץ לא יצאתי מהארץ אבל יצאתי מגדרי

  נוט לעצמי – הנסיעה ברכבת לנהריה היא הזדמנות מצויינת להתעדכן בחיים הפרטים מאוד של הרבה זרים מאוד.   הבחור מאחורי הוא – כנראה –

  על התפשטות ודברים פשוטים     בסוף החודש אציין עוד יום הולדת (אולי היה מצופה שאכתוב שאני ‘אחגוג’ – אבל לפעמים גם האמת היא

  “זה שילוב” אני מסבירה לה, “זה שילוב של בטחון עצמי ופחד במה. זו חתונה של יוהרה עם צניעות, חוצפה עם דרך ארץ. זו אהבה.

    מי שמכיר אותי יודע שגם אם אשתדל מאוד לא אצליח לעמוד בזמנים. אף פעם לא בכוונה, אבל כמעט תמיד, אני מאחרת. מי שמכיר

אישה חרדית, שחפצה ביקרי, העירה לי פעם שחבל שהספר שלי “עוגות בכיף” אינו כשר. “על מה את מדברת?” שאלתי אותה – “כל המתכונים חלביים או פרווה. מה