סיפור קטן עם מסקנה גדולה

 

עצרתי לקפה בין שתי הופעות בחיפה, אחת בבוקר והשנייה בלילה וביניהן הרבה שעות של “זמן איכות” עם עצמי. עשיתי כמה סידורים בבנק והמון טלפונים. אחרי שנכנסתי בספונטני למספרה של פיפי והתכבדתי בפן ומניקור אדום-אש ישבתי בבית קפה שמשקיף לטיילת לואי בין שני מלונות הדן.

 

סביב השולחן מולי ישבה שלישיה נחמדה: גבר מזוקן, אישתו הברונטית וידידה מטופחת בבולנד. הם קישקשו בצרפתית ושתו בנימוס את התה של שעת בין הערביים.

 

לא נעצתי מבטים אבל פתאום הבחנתי בעכביש קטן שטייל על השרוולון של הבלונדה. תהיתי מה עושים במצב כזה וחכיתי לשעת כושר לגשת אליהם.

 

בינתיים הגיע הקפה שלי והם התארגנו לעזיבה. כדרכם של אנשי תרבות דוברי צרפתית הם קמו והחלו סבב נשיקות פרידה. המזוקן נישק את שתי לחייה של נושאת העכביש וליטף בחביבות את זרועה. לעכביש לא היה סיכוי. רק אני והעכביש יודעים מה היה.
ועכשיו גם אתם.

 

נוט לעצמי – תמיד להיפרד בנשיקה.

 

 

פורסם לראושנה בפייסבוק