1. להעדיף מזון שאינו מעובד או מתועש. מסתכלים על האריזות ומחפשים מזון עם כמה שפחות מרכיבים וחומרי גלם. נפרדים ממוצרי מזון באריזות מרשרשות, בשקיות, בקרטונים עם הרבה חומרים משמרים, צבעי מאכל, מתחלבים, סוכרים, שומן צמחי ומשפרי טעם…  זה לא פשוט כי התרגלנו. אבל שווה לוותר על חלק מה”נוחות” ובתמורה לקבל חזרה שליטה על מה וכמה נכנס לגוף שלנו.

2. לבשל יותר בבית. אבל (וזה אבל חשוב מאוד!) להסכים לבשל ולאכול אוכל “פשוט” עם מעט מרכיבים ועם הכנה פשוטה. בנוסף, להסכים לאכול במשך כמה ימים את אותו המזון. 

3. תמיד לאכול בישיבה. מול שולחן נקי, נוף יפה עם צלילים נעימים. אוכל צריך להיות תענוג והפוגה מטרדות היום.

4. להימנע מהפחמימות המיותרות בתזונה. זה נושא גדול ועליו אנחנו מנהלים, לא פעם, משא ומתן. זה לוקח זמן להתרגל. קחו לכם סימן: אם זה ממש קשה, מעציב ומפחיד לוותר על פחמימה מסויימת אתם כנראה מכורים לה. ולכן, כדאי ללמוד כיצד להיגמל ממנה בהקדם.

5. ללמוד ליהנות משומן רווי וחלבון מן החי.  העיצה הזאת הולכת כל-כך נגד כל מה שאמרו לנו שנים ולכן היא מעוררת הכי הרבה התנגדות ושאלות. נסו בעצמכם – תכירו את תחושת השובע הנעימה ששומן וחלבון טוב מייצרים.

6. לא לפחד מתחושת הרעב. לומדים בהדרגה להכניס באופן יזום ומתוכנן “הפוגות אכילה” (צום מזדמן) כדי ליהנות מכל היתרונות המטבוליים של הורמוני הרעב והריפוי העצמי של הגוף במצב של רעב קל.

7. לא לפחד מתחושת השובע. ללמוד איך מרגיש ה”שובע” שלכם. לא לאכול מעבר אליו (לא להגיע לשלב ה”התפוצצתי”) אבל גם לא לעצור מוקדם מדי.

8. לא לאכול לבד או מול מסכים. אוכל הוא אקט חברתי ויש לארוחה תפקיד בבניית מערכות היחסים שלנו עם הסביבה.

9. להיות מפונקים ובררנים. תלמדו ממני:  אני כבר לא “גומרת יפה מהצלחת” אוכל שלא טעים לי, אוכל שברור לי שמזיק לי, אוכל ש”חבל” לזרוק, כשאני שבעה וכשהאכילה היא תחת לחץ והפעלת רגשי אשם. די!

10. לקחת אחריות מלאה על התזונה של הילדים שלנו. התחזיות לגבי הדור הבא עגומות ומפחידות: ילדים יהיו שמנים, כבדים ויסבלו ממחלות של זקנים. בואו נעזר לילדים שלנו לא להיות חלק מהסטטיסטיקה.

אם קראתם את הרשימה ואמרתם לעצמכם “אוויש נו… זה אוטופיה. לאנשים ‘רגילים’ כמוני וכמו הילדים שלי זה לא ישים, לא אפשרי, לא רציני ופשוט קשה מדי.”…

אז תדעו שאתם גאונים ויודעים הכל. כי אם זה מה שאתם אומרים – אז אתם בוודאי צודקים. כי זה בדיוק מה שיהיה: הרי מחשבות מייצרות התנהגות, שמייצרות מציאות שמחזקת את המחשבות (ואם חשבתם שזה כן יצליח – אתם עוד יותר צודקים!).