אני מסכימה מראש עם כל מי שיש לו ביקורת על מחקרים אפידמיולוגיים אשר מבוססים על דיווחים של אנשים לגבי מה שהם אוכלים: הזיכרון האנושי מוגבל; אנשים נוטים לייפות את המציאות כדי לצאת “בסדר”; משך המחקרים קצר וקבוצות הביקורת לא מושלמות… הכל נכון. אבל, העדויות, שמצטברות נגד מזון מתועש בכלל ומזון אולטרה-מתועש בפרט, מצדיקות – לעניות דעתי – חשיבה מחודשת על אופי ואיכות המזון שאנו אוכלים ונותנים לילדים שלנו. 

 

ובנימה מודאגת אני מוסיפה שבשולי המחקר האמריקאי נמצא שמבחינה “כלכלית” תזונה אולטרה-מתועשת זולה יותר ממזון פחות מתועש כך שהאוכלוסיות החלשות בארה”ב נדחקות למזון גרוע כמעט בעל כורחן. גם בארץ, בשנים האחרונות, מחירי הפירות והירקות התייקרו מאוד ואני חוששת שהמחיר של מזון לא מתועש מהווה שיקול של צרכנים להעדיף מזון אולטרה-מתועש ונחות יותר, מבחינה בריאותית.  

 

 

הפרידה ממזון מתועש ומעובד היא אחד הצעדים האמיצים שיש לעשות אם רוצים לבחור בתזונה מבריאה ואיכותית יותר. אני יודעת שהדבר אינו פשוט או כיף… אבל הורים אחראיים ומי שחשובה להם בריאות המשפחה צריכים לקבל החלטה אמיצה ולעשות שינוי.