שי לחג — חמש שאלות הזהב
שלום חברים,
השבוע ממש התלבטתי איזה מתכון לשלוח לחנוכה. מצד אחד, ברור לי שרבים מחכים למתכון נחמד של סופגניות. מצד שני, האמת היא שאני לא מכינה או מגישה סופגניות כבר כמה שנים. נכון, הבחירה באורח חיים דל-פחמימות דורש ויתורים גם על “מנות דגל” חגיגיות כמו סופגניות. הוויתור לא תמיד קל אבל כשאני שואלת את עצמי האם אני באמת “צריכה” כדורי בצק קטנים, שמטוגנים בשמן עמוק ואח”כ מוגשים עם ריבה, שוקולד או ריבת חלב. קל לענות שאולי אני קצת “רוצה” אבל אני בוודאי ממש לא “צריכה”.
אני מציעה לכם לעשות תרגיל מחשבתי קטן, שאני נותנת למתאמנות שלי לעשות: בכל פעם שיש בפניכם פיתוי וגירוי חזקים מאוד – קחו כוס מים קרים, נשימה עמוקה של אוויר, תספרו בלב עד עשר ובמקום לשאול את עצמכם “האם אני רוצה את זה?”
שאלו את עצמכם את חמש השאלות הבאות:
האם אני רוצה להשמין / לקבל כאב בטן / לסבול מצרבת?
שימו את התוצאה הרעה הישירה מאכילת המזון לנגד עיניכם בצורה ברורה. אל תשאלו את עצמכם אם זה “שווה כאב בטן” – אלא האם אתם רוצים כאב בטן. סביר להניח שהתשובה תהיה שלילית. הניחו את הסופגנית והתרחקו מהמזנון.
האם אני רוצה לצאת מרצף ההצלחות שלי?
מוטיבציה נבנית לאט אבל נהרסת מאוד מהר. המעידה הקטנה הזאת עלולה להיות נפילה במדרון חלקלק, בו תמשיכו להעניש את עצמכם ותצאו מהתלם. במקום זאת, ספרו לעצמכם כמה ימים אתם כבר במסלול? שאלו את עצמכם אם תצליחו להחזיק מעמד עוד יום אחד? נסו לדחות את ההחלטה ביום אחד (ושוב מחר ומחרתיים).
למתאמנות שלי אני ממליצה לרשום במחברת אישית אירועים כאלה ולהביא את המחברת לכל פגישה איתי. ככה נחקור ביחד את ההצלחות (וגם את הכישלונות) ונלמד מהם לעתיד.
האם יתאים לי פינוק אחר שאינו אוכל?
לפעמים פשוט בא לנו “פינוק” או “פרס” – משהו כיפי כדי לשמח את עצמנו. זה יופי ואפילו ראוי – השאלה היא האם אפשר לתת לעצמנו פרס שאינו אוכל? ספר חדש, חולצה חמודה, אוזניות לשמוע בהן מוזיקה וכו’. חישבו על משהו כיפי וגשו להשיג לכם אותו. שבחו את עצמכם שעמדתם בפיתוי גדול, אולי שתפו בהצלחה חבר קרוב (או אותי – המאמנת שלכם).
מה אני בעצם מרגיש/ה עכשיו?
האם אני עייפ/ה? כועס/ת? מתוסכל/ת? לעתים אנו מעדיפים להדחיק את הרגשות הלא נעימים והטבעיים שלנו ו”בורחים” לאכילה רגשית חסרת גבולות. אנחנו יודעים שזה מזיק לנו אבל נסחפים עמוק ומהר. **עצרו!** צאו מהחדר או עמדו ליד חלון. התרכזו במבט על משהו אחר, שאינו האוכל. אתם מוזמנים לכתוב כמה שורות במחברת ולתאר מה עובר עליכם. תנו שמות לרגשות שלכם: “עייפות”, “כעס”, “לחץ”. שאלו את עצמכם – “מה שורש הרגשות הללו והאם זה בשליטתי?”. אם מה שמלחיץ אותנו מחוץ למעגל השליטה שלנו – ברור שאכילה לא תפתור את הבעיה – רק תייצר בעיה נוספת. קחו נשימה עמוקה, נסו לשחרר ולקוות לטוב. אם שורש הרגשות הרעים בשליטתכם – חשבו על פעולה אחת קטנה, שתוכלו לעשות כדי לשפר את המצב. כתבו את הפעולה במחברת ונסו להתחיל לבצע.
למתאמנות שלי אני ממליצה להביא את המחברת לפגישה הבאה כדי שנוכל לדבר על זה.
שאלו את עצמכם: “האם האוכל הזה יקרב אותי למטרות שלי?”
בתחילת סדרת שיחות האימון, אנחנו תמיד מגדירים מה המטרות של הליווי: “מה הנושאים עליהם המטופל רוצה להתאמן? מה המטרות ומה מדדי הביצוע?” חלק מבקשים להתמקד בירידה במשקל, אחרים רוצים לחזור לפעילות גופנית ויש מי שרוצה להפחית מתחים וסטרס. מניסיוני, השאלה “האם הפעולה שאני עומדת לבצע מקרבת או מרחיקה אותי מהמטרה שלי ?” מאוד חזקה ועוזרת לעצור מהלך שאינו בכיוון ורק יזיק.
.
לסיכום, אימון הבריאות עוזר מאוד לרכוש מיומנות של “תושייה נלמדת” – שינוי במחשבות, שגורר שינוי בפעולות ולהגברת הביטחון העצמי והעמידות בפני פיתויים. אפשר לעשות זאת לבד על ידי שאלות אבל עם אימון בריאות צמוד – זה קל יותר. באימון הבריאות אני מציעה שיטה מסודרת וברורה. גם אם אתם לא בוחרים בתזונה בסגנון פליאו, אימון הבריאות יכול לשפר את איכות חייכם. אשמח להיות לכם לעזר.
רוצים גם? אתם מוזמנים להקליק כאן.
שלכם,
תמי
