שלום חברים
לפני כמה ימים ישבה אצלי בקליניקה מתאמנת חדשה ובכתה בכי לא נשלט: “אני יודעת שאני חייבת לרדת במשקל, אני יודעת שאני חייבת להתאפק ואני יודעת שמה שאני אוכלת ממש מזיק לי … אבל אני לא יכולה לעצור את עצמי. אני שומרת יופי כל היום אבל בלילה הכל בורח לי”.
.
ביקשתי ממנה שתספר לי מה היא אוכלת ביום רגיל והחידה פתרה את עצמה: קפה עם סוכרזית, וארוחת בוקר של כריך לחם קל וגבינה רזה או דגני בוקר עם חלב דל שומן, ארוחת עשר של שנים-שלושה פירות, בין לבין פחית זירו, קפה ועוגיות (אבל לא הרבה), ארוחת צהריים של סלט ירקות גדול עם עוד פרוסת לחם קל (או שתיים) ואולי קצת טחינה, ארוחת ארבע – עוד פרי ועוגיה קטנה ליד הקפה וארוחת ערב של חביתה וקצת קוטג’ 3%….זהו. ואחרי שתיקה קצרה באה רשימה ארוכה של “נישנושי הטלביזיה” בלילה: ממתקים, חטיפים, פירות וטוסטים. “אני הולכת לישון כועסת על עצמי איך לא שמרתי ולמחרת מתחילה עוד סיבוב”.
.
הרגעתי אותה שהיא לא יוצרת דופן – – ההפך. היא בדיוק כמו כולם, רק שהיא באה לקבל עזרה לעצור את כדור השלג שלה. הניסיון לרדת במשקל עם תזונה דלת שומן ועתירת פחמימות הוא כמעט בלתי אפשרי: מתחילים את היום עם “בּוּם” של סוכרים: כן, גם אם מדובר בלחם “קל” או דגני בוקר מדגנים מלאים – הכל מתפרק די מהר לסוכר, מה שמחייב הפרשת אינסולין.
.
ארוחת הבוקר “מנבאת” רעב תוך שלוש שעות, שכמובן מגיע והוא חזק ומציק. פירות בעשר (עוד מנה של סוכר) מכינים את הדרך לעוד רעב כעבור עוד שלוש שעות בדיוק בזמן לארוחת צהריים. אכילת סלט גדול, שאולי מנפח את הבטן, אבל בוודאי שלא משביע, דוחה את הרעב רק קצת והוא מתגבר לקראת הערב. בין לבין, שותים קפה עם חלב רזה (ועשיר בלקטוז); אוכלים ללא בקרה עוגיות ופירות פה ושם; משקאות דיאט או מיצי פירות והנה לכם מתכון לאסון: במשך כל היום רמות הסוכר והאינסולין עולות ויורדות ומכניסות אותנו ללחץ קבוע של רעב, ניסיון להדחיק אותו ולהתגבר עליו ועוד סיבוב אכילה. בלילה, מול הטלביזיה, העייפות הגופנית והנפשית מכריעה אותנו ואנו נכנעים לכל הפיתויים שיש ב”מגירת הנישנושים”…
.
זה ב-DNA שלנו – האכילה של פחמימות מייצרת רעב קבוע ודחף ביו-כימי על המוח לדרוש עוד ועוד ממתקים ופחמימות. אין שום כוח-רצון או החלטה קוגניטיבית שיכולה להתגבר על דחף ביו-כימי. אין. או כמו שאומרת הפרסומת “טבעי שלא תשלוט בעצמך”. באימון בריאות איתי, אנחנו מפסיקים ללחוץ על הדוושה של “כוח הרצון”: כי פשוט אין טעם. “כוח הרצון” של אנשים בוגרים כבר שחוק וחלש משנים של דיאטות, הצלחות קטנות וכישלונות גדולים והמון שיחות נזיפה פנימיות. די! במקום זאת אנחנו מוצאים את המפתח להקטין את הדחף הביו-כימי, להפחית את הרעב התשוקתי וההיסטרי, שנוצר כשהתזונה מבוססת בעיקר על פחמימות. המעבר לתזונת פליאו – שעיקרה תזונה דלה בפחמימות אבל עשירה בשומנים טובים, בדיוק פותרת את הנקודה הזאת. נפרדים מתחושת הרעב המציק ולומדים מחדש לזהות רעב ושובע. יורדים במשקל, בדיקות הדם משתפרות, האנרגיות בשמים והמלחמה הפנימית נעצרת. זה שינוי שמצדיק הסברים ומידע, דורש ליווי והתאמה אישית – אבל הוא אפשרי ונגיש.
רוצים עוד מידע?- לחצו כאן
.
ובהמשך לנאמר כאן אני ממליצה בחום על הרצאתו של דר’ פיטר עטייה אשר מסביר כיצד הבין שיש לרופאים ולממסד הרפואי טעות מתמשכת בהבנת השמנת יתר וסוכרת ושהמחלות אינן אשמתם של החולים אלא (אולי) אשמתה של המערכת אשר נתנה במשך שנים הנחיות גרועות. בעיני זאת הרצאה ממש מרגשת ואשמח לשמוע מה דעתכם?
לחצו על הכותרת-
