יציאה מהקווים כן או לא?
שלום חברים מה שלומכם?
חג שבועות חלף ולפנינו מסיבות הסיום והפרידה של מערכת החינוך. אתם עדיין שם? מלווים ילדים בטקס עם דמעה בזוית העין לצלילי “עוף גוזל”? אולי גם אתם מזומנים הקיץ להמון חתונות יתכן שאתם מתכננים כבר עכשיו את חופשת הקיץ ומתלהבים מהחלק הקולינרי?
למה אני שואלת? כי החיים מלאים הזדמנויות כאלה בהן יותר קשה לנו לשמור על שגרת האכילה שלנו, גם אם מאוד טוב לנו בצורת התזונה שלנו (ואני מקווה שרבים מכם כבר אוכלים פליאו) – לפעמים יש נפילות או “יציאה מהקווים”. זאת התלבטות – מה עושים כשיש פיתויים – מתאמצים ומשתדלים (וסובלים) או “משחררים קצת” ונהנים. מיד אספר לכם מה עוזר לי במצבים האלה.
אבל לפני כן, אני רוצה לשתף אתכם בחלק מהתגובות שקיבלתי על המתכון לעוגת הגבינה שפרסמתי פה בשבוע שעבר. מדובר במתכון שפיתחתי לעוגת גבינה אפויה ללא בסיס וללא קמח בבלילה. ביססתי אותה על גבינת שמנת, שמנת חמוצה, ביצים, קוקוס טחון (שייתן לי “גוף” ) ופה באה ההתלבטות – עם מה להמתיק? בחרתי במעט מאוד – 40 גרם סוכר מ-4 שקית של סוכר וניל. רבים ניסו את המתכון ושלחו לי משובים מפרגנים עם צילומי עוגות, מילים חמות ולבבות. איזה כיף! אבל, חלק מקוראיי היו קצת פחות מרוצים…
מצד אחד – מי שעוד לא עבר לפליאו ורגיל להכין ולאכול עוגות גבינה מתוקות עם לפחות כוס וחצי (300 גרם) סוכר – כתבו לי שהעוגה לא הייתה מספיק מתוקה אבל שתוספת הפירות מעל פתרה להם את העניין.
רוב הביקורת הגיעה דווקא מהכיוון של מי שמקפידים מאוד על תזונת פליאו. הטהרנים כעסו עלי שאני שמה במתכון סוכר: “למה לא שמת ממתיק מלאכותי?” שאלו בכעס; “למה לא שמת דבש או סילאן או מייפל?” חקרו בזעם. בעיה. אז הנה תשובתיי – אין לי ניסיון עבודה עם ממתיקים מלאכותיים ואולי (גם) בשל כך אני ממש לא אוהבת אותם. גם לפני שחייתי בתזונת פליאו לא אהבתי מזון ומשקאות “דיאט” שהציקו לי בפה.
ולעניין השימוש בדבש / סילאן / מייפל במקום סוכר לבן אני מבקשת להגיד שבעיניי, בסופו של יום “סוכר הוא סוכר הוא סוכר”. בקרב הקהילה הפליאוליטית יש איזו הילה רומנטית סביב דבש / מייפל וסילאן שהם ממתיקים “טובים” ובריאים יותר מסוכר שולחן רגיל. זה אולי נכון ברמת העקרון אבל אחרי אפייה בעוגה – אין באמת הבדל אם המתקתי עם מעט סוכר או עם מעט דבש (ובוודאי שאין הבדל אם המתקתי עם הרבה סוכר או הרבה דבש… ) בסה”כ ההשפעה על רמות הסוכר והאינסולין בדם דומות.
אם אתם רוצים ליהמנע מסוכר לגמרי – צריך “להביט למתוק בעיניים” ולהבין שלא נוגעים בו ולא משחקים איתו ! לא עם סוכר לבן או חום אבל גם לא עם דבש, מייפל, סילאן וכו. “התנזרות מוחלטת” זאת המלצתי ל”מכורים הקשים” שנמצאים בתקופת הגמילה הראשונה שלהם. מתאמנים שלי עוברים לפעמים, שלב של כאב ויסורים כי הגמילה קשה להם מאוד. בשביל זה אני איתם. גם למי שחייבים להתנזר בשל סוכרת או מצב בריאותי קיצוני אחר – אני אומרת פשוט לא!
אבל כל היתר – אנחנו – שבחרנו לעבור לתזונת פליאו כי הבנו שבזכותה אנחנו מרגישים יותר טוב, מורידים במשקל, משפרים בדיקות דם, ישנים יותר טוב, מורידים רמת דלקתיות בגוף ועוד ועוד… אנחנו, שעד לפני כמה שנים או חודשים אכלנו לחם בכל ארוחה, עוגה ליד כל כוס קפה, ודגני בוקר בכל בוקר… אנחנו יכולים ,לדעתי, לחגוג מדי פעם עם עוגת גבינה דלת סוכר, בלי להרגיש בשל כך רגשי אשם או נקיפות מצפון ובלי לחשוב ש”שברנו” ועכשיו חוזרים הכל אחורה. ממש לא!
לכן בחרתי להמתיק בעדינות עם סוכר וניל שהוא זול, זמין ומדוד בשקיקים מדויקים של 10 גרם כל שקיק. מניסיוני וניסיון אחרים, כשבוחרים בממתיק “בריא” כמו דבש או מייפל, יש נטייה להפריז בו “כי הוא בריא”… גם המדידה של כפיות של נוזל דביק לעולם אינה מדוייקת. לכן בחרתי, בעיניים פקוחות, לתת מתכון שמכיל כמות מיזערית של סוכר ובכך לאפשר “גשר צר מאוד” למי שלא רוצים לחגוג (גם את שבועות…) עם סיר בשר, אלא להיות כמו כולם עם עוגת גבינה טובה.
אני כל פעם מזכירה לעצמי (ולכם) שמתכון הוא בגדר הצעת הכנה והגשה. לא מדובר בגזרה משמיים. אני סומכת על האינטליגנציה הקולינרית שלכם ועל שיקול הדעת שלכם להחליט האם אתם מכינים משהו או לא. וכמובן גם האם אתם עושים בו שינויים לפי טעמכם – כן או לא.
לא שכחתי שהבטחתי לספר לכם מה אני עושה כשיש לפני פיתוי גדול – אני לוקחת נשימה עמוקה – עוצרת רגע את שטף הדברים ושואלת את עצמי: “תמי, האם את זוכרת למה התחלת לאכול פליאו? האם העוגה הזאת שווה לך את העצירה בריפוי? האם הפרוסה הזאת מצדיקה זינוק של רמת הסוכר עוד רגע ואת הנפילה שלו בעוד 90 דקות? האם אסלח לעצמי מחר על ה”בריחה” הזאת היום?” אני שואלת באמת. ומחכת לתשובה שלי. בינתיים לוקחת עוד נשימה קטנה… ומחליטה. אני רוצה לגלות לכם שברוב הפעמים אני מוותרת, כי משהו במחשבה על עצמי מחר – מחרתיים בריאה ושמחה יותר חזק מהמשיכה של השטות הזאת עכשיו. ובהזדמנויות בהם אני עונה לעצמי :” כן. פעם בשנה – כשכל המשפחה ביחד – אני רוצה ליהנות אתם ולהגיש עוגת גבינה דלת סוכר ולדעת שגם לי וגם להם כיף וטעים ושמח”. אבל אז – אני אוכלת בעונג ושמחה, בלי גרם נקיפות מצפון. מה דעתכם?
—-
תכלס, אין “פליאו” אחד. ואם תפיסת העולם שלי מעניינת אתכם או פשוט מסקרן אתכם להבין-
למה חולי סוכרת בכל העולם עוברים לפליאו?
למה ספורטאים נפרדים מפחמימות ודווקא מגבירים שומנים?
איך פתאום לאכול ביצים נהיה בסדר?
למה אנשים יורדים במשקל ומרגישים טוב מלאכול אוכל טעים ואמתי?
והחשוב ביותר: כיצד בעזרת הפליאו תוכלו לרדת במשקל, לשפר ערכים בריאותיים,
להרגיש טוב יותר וליהנות מהאוכל?
אתם מוזמנים לבוא ולשמוע הרצאת מבוא ביום שישי 24/6/16 משעה 9:00 עד 13:00 מרכז יסוד, איסרליש 22 תל אביב.
חניה בחינם – כיבוד חלבי מתאים לפליאו בשפע.
שבת שלום,
תמי
המידע הניתן כאן מהווה חומר למחשבה ואינו מהווה ייעוץ רפואי בשום פנים ואופן. כאן, כמו בכל מצב שקשור לבריאות או התמודדות עם אתגרים בריאותיים מומלץ להתייעץ עם הרופא.
