שלום חברים,לאחרונה התפרסם מאמר על משפחות, שעברו לאכול מזון “ללא גלוטן” כדי להיות יותר בריאים ובמקום זאת מאוד השמינו. זה נשמע לי מאוד הגיוני וחשוב לי להסביר מה קורה כאן כדי שגם אתכם זה לא יפתיע. אז בואו נתחיל לעשות קצת סדר: גלוטן הוא חלבון תשמורת המצוי בגרגירי דגנים שונים: חיטה, שעורה, שיפון וכוסימין. בזכות הגלוטן, כשמוסיפים לקמח מהדגנים הללו מים ולשים כמה דקות נוצר בצק גמיש וחלק, דבר שמניב לחמים ומאפים נפלאים (נכון, אני כבר ארבע שנים כמעט לא נוגעת בלחם ועוגות כי אני אוכלת פליאו – אבל הזיכרון שלי ממש מצוין).הבעיה היא, שלחלק מאיתנו יש רגישות לגלוטן, שגורמת לכאבי בטן, נפיחות ואי-נוחות רבה במעי לאחר אכילת מזון עם גלוטן. כשדרגת הרגישות גבוהה מאוד, היא מוגדרת כמחלת הצליאק – מחלה אוטואימונית מאוד לא נעימה. במקרים קיצוניים של המחלה, גם חשיפה לכמויות מיקרוסקופיות של גלוטן עלולה להזיק לחולים.
.
בשנים האחרונות, יותר ויותר אנשים מגדירים את עצמם כ”רגישים לגלוטן”, גם אם לא ממש אובחנו כחולי צליאק. הם בוחרים להימנע לחלוטין ממזון, שיש בו גלוטן ומדווחים על שיפור ניכר בתחושה הכללית ועל הפחתה בכאבי הבטן.היכן שיש ביקוש – תמיד יהיה היצע: לכן, יש מי שמציעים תכניות לגמילה מגלוטן – בלי שום קשר לרגישות קלה או חמורה לגלוטן של המטופלים, אלא כחלק מ”אורח חיים בריא”. כמו כן, נוצרה תעשייה של מוצרי מאפה וחומרי גלם לאפייה, אשר מיועדים, מצד אחד, לספק את הכמיהה לעוגות ולחמים ומאידך, להציע פתרון ללא גלוטן.
.
אין ספק, שהמאפים ללא גלוטן עונים על צורך אמיתי של ילדים ומבוגרים ליהנות מדי פעם מכריך, עוגייה או עוגת יום הולדת, בלי כאבי בטן קשים ובלי תחושת וויתור מתמדת. חשוב לי להדגיש, שאם רוצים לתת לילד עם צליאק ליהנות מדי פעם ממאפה ללא גלוטן, אז המוצרים הללו יכולים לספק צורך אמיתי ונוגע ללב.
אבל אסור להתבלבל ולחשוב, שמדובר ב”מוצרי בריאות” או במזון “נטול פחמימות”.פה חברים, הבעיות מתחילות קצת להסתבך: מוצרי מאפה ללא גלוטן מכילים – במקום קמח חיטה – שילובי קמחים אחרים כמו קמח תפוחי אדמה, קמח אורז, קמח תירס וקמח טפיוקה. הם אמנם אינם מכילים גלוטן, אבל הם עשירים מאוד בפחמימות. העמילן והפחמימות בקמחים אלה מתפרקים במעי לסוכרים ומקפיצים את רמות הגלוקוז (סוכר) בדם בצורה חדה. באנו לפתור בעיה אחת ואנו צוללים לבעיה שנייה: רבים חושבים שדברי המאפה ללא גלוטן מהווים פתרון למי שרוצים “ללכת עם (מאפים) ולהרגיש בלי (גלוטן)”, אבל העמסת הפחמימות הקבועה הזו מזיקה לבריאות שלנו.
.
בכל פעם שאנו אוכלים מזון, שמתפרק לסוכר בדם, הלבלב נדרש להפריש אינסולין (הורמון האחסון של הגלוקוז בתאים). לאינסולין יש השפעה ניכרת על תחושת הרעב והשובע שלנו ובעיקר על צבירת השומנים בתאים. כדי לפנות את הסוכר המיידי מהדם הוא מאוחסן בתאי השומן שלנו לשימוש עתידי (אגב, הגוף לא ישרוף את השומן בתאי השומן שלנו, כל עוד האינסולין בדם גבוה; והאינסולין בדם יהיה גבוה כל עוד רמות הסוכר בדם גבוהות. כך שברור, שהדרך היחידה לשרוף שומן, זה להפסיק לאכול פחמימות – לפחות מדי פעם לפרקי זמן ארוכים).התזונה המערבית העשירה כוללת כמויות אדירות של מאפים ולחמים, עוגות וממתקים. אנו ממש מכורים להם וניסיונות הגמילה כרוכים, לעתים בעצב וקושי. גם מי שמקפיד על תזונה ללא גלוטן, יכול לצרוך כמות אדירה של פחמימות.
.
ככול שחולפות השנים, בהן אנו צורכים כמויות גדולות של פחמימות, הגוף מפתח “עמידות לאינסולין”. בדומה לאדם שלא שומע טוב ושמגביר כל הזמן את עוצמת הרדיו כדי לשמוע “כמו פעם”, כך הלבלב נאלץ להפריש יותר ויותר אינסולין כדי לאחסן בתאים את אותה כמות של סוכר. העמידות לאינסולין היא תחילתה של מחלת הסוכרת סוג 2, שמגיעה, בדרך כלל, יד ביד עם השמנת יתר בלתי ניתנת לעצירה.סוכרת סוג 2 כבר אינה מחלה של בודדים, אלא ממש מגפה בעולם וגם בארץ.
.
כיוון שמדובר במחלה שתחילתה בתזונה, טוב לדעת שגם חלק (אם לא כל) פתרונה יכול להגיע דרך התזונה ובמילים פשוטות: לאכול כמה שפחות פחמימות. לשם כך, נפרדים מכל הסוכרים, מכל החטיפים, העוגות והעוגיות, מכל מוצרי המאפה – גם מקמחים “מלאים” וגם – למרבה הצער – מכל הקטגוריה של מוצרי מאפה “ללא גלוטן”. הגמילה אינה קלה ולא הכל באשמתנו: מוצרי המזון הפחמימתיים מכילים חומרים, שממש גורמים לנו להתאהב בהם. אנו נמצאים במצב של פיתוי קבוע וחווים דחפים ביו-כימיים, שמופעלים על המוח שלנו כל הזמן. במצב זה, קשה לגייס כוח רצון, שיהיה חזק יותר מהדחף להושיט שוב את היד ולהכניס עוד עוגייה לפה. לכן, לדעתי, במקום ללחוץ על כוח הרצון עוד ועוד צריך להיכנס למהלך של גמילה מפחמימות ומעבר לתזונה בריאה יותר. אימון בריאות לפליאו יכול מאוד לעזור.