פבלובה

אני לא מתביישת לספר לכם, שעברו עלי חודשיים לא קלים. הריחוק והפרידה מההורים שלי, הבנות, המשפחה והחברים שלנו יצרו בי געגוע וכאב לב. שום “זום” לא דומה לקשר עין, חיבוקים ונשיקות איתם. אי הוודאות והדאגות לפרנסה בילבלו וטלטלו אותי: דווקא בעונה הכי חמה של השנה: פורים, פסח, יום האישה והמשפחה – כל ההרצאות וההופעות, שהוזמנו מראש, בוטלו ולא נכנסו הזמנות חדשות. מתוסכלת, כמו עצמאיים רבים אחרים, ישבתי שעות מול האתר של משרד האוצר, ממציאה סיסמאות ומקלידה קודי גישה, רק כדי לקבל הודעה לקונית שאני “לא זכאית”. דוגרי, עלבון צורב שטרם התאוששתי ממנו.