fbpx

שלום חברים,
שמתם לב שיש אנשים שאומרים “לקחתי החלטה” ויש שאומרים “קבלתי החלטה”? בעברית תקנית יש לומר “לקבל החלטה” או “להחליט”. צמד המילים “לקחת החלטה” הוא תרגום מאנגלית של הביטוי take a decision ואינו נכון דקדוקית. אבל יש, לדעתי,  משהו בצירוף המילים, שמבטא ביתר דיוק את הפעולה האקטיבית של “לקחת” יוזמה ולעשות שינוי.

.

בכל רגע נתון כולנו מחליטים  משהו (גם להחליט שלא להחליט – זאת החלטה). יותר קל לנו לקבל את ההחלטות הקטנות כמו: מה ללבוש בבוקר, במה להתמקד בעבודה, איפה לאכול ארוחת צהריים ועם מי לצאת לסרט בערב כי אנחנו לא חווים אותן כ”גורליות”. ההחלטות ה”גדולות” הן קשות יותר – איפה נגור? מה ללמוד? ועם מי להתחתן…? הן קשות כי כל החלטה שתתקבל “סוגרת” את הדלת על כל יתר האפשרויות וזה יכול ממש להטריף חלק מאיתנו.

.

כשהמציאות לא נוחה, אבל וודאית, נטיית הלב היא לעבור למצב פסיבי ולהמתין. נכון, ההתלבטות גובה מחיר יקר והדשדוש מעצים את הדיסוננס הקוגניטיבי. אבל, כל שינוי מכיל מידה מסוימת של אי-וודאות וזה עלול לשתק אותנו. אנחנו דוחים את ההחלטה וממתינים. למה? ל”אחרי החגים”; לסימן מלמעלה; לכוח חיצוני שידחוף אותנו או למצב בו הדרך שלנו חסומה וחייבים לבחור נתיב אחר (ו”על הדרך” מספר האלטרנטיבות גם פחתו). כשכבר מתקבלת החלטה יש אנחת רווחה ופרץ של שמחה, כי ירדנו מהגדר.

.

ואיך אנחנו מפרשים את התוצאות של החלטות פסיביות? אם בדיעבד התוצאה של השינוי חיובית – נרגיש שקרה לנו נס או שיש לנו “מלאך” ששומר עלינו; ואם התוצאה קשה או מאכזבת נאשים את גורלנו המר, את “חוקי מרפי” או את האדם שנתן לנו את העצה ושבגללו “קבלנו” החלטה גרועה (הוא ‘נתן’ ואנחנו ‘קבלנו’).

.

המעבר למוד אקטיבי מצריך אנרגיות, אופטימיות, תקווה ונחישות של יציאה מאזור הנוחות (שבכלל לא נוח). בודדים יודעים להניע את עצמם קדימה לאורך זמן. ברי המזל רותמים למשימה חברים ובני משפחה ומי שבא אלינו – נעזר בי, בענבל גלמן-מזרחי, תזונאית הבית שלי ובקבוצת התמיכה שלנו כדי לעשות שינוי תזונתי משנה חיים. אני פוגשת יום-יום אנשים ש”לוקחים אחריות” ו”מקבלים החלטות” לעשות שינוי מדהים ועצמתי בתזונה ובאורח החיים שלהם. לצערי, רבים מגיעים בעקבות כוח חיצוני מבאס: בדיקות דם מבהילות ושיחת נזיפה מרופא המשפחה; אירוע בריאות חריג של בן משפחה או חבר קרוב; או “סתם” יום הולדת, שמזכיר שהזמן טס ומניע לפעולה של “התחלה חדשה”.

.

אז למה אני חופרת לכם? כי אחד המשפטים שאני שומעת שוב ושוב הוא “איפה היית לי לפני 20 שנה?” (והתשובה היא שלפני 20 שנה עדיין פרסמתי מתכונים במדור “עוגה לשבת” בעיתון לאשה…) “היית יכולה לחסוך לי שנים של כאב ועצב” – מוסיפים בעצב… אולי, אבל גם להביט אחורה בזעם זה עוד סוג של בזבוז אנרגיה, שמצדיק מאמר שלם. תכל’ס הנה אני. אני ישנה כאן ועכשיו ויחד עם ענבל, אנחנו בונות למטופלים שלנו תכנית תזונה ואימון בריאות אישיים.

.

אנחנו רואים  שיפורים נפלאים: אנשים יוצאים מהגדרת “סוכרת” או “טרום סוכרת” ומציגים בגאווה בדיקות דם יפות; מטופלות שהפסיקו להן כאבי ה”פיברומיאלגיה” והן חוזרות לחיים, לצחוק ולאהוב; שמעתי על רופאים שהמליצו לצמצם נטילת תרופות ללחץ דם, צרבת, סוכרת וסטטינים – כי כבר אין בהם צורך (אאההה… כן. גם ראינו ירידה במשקל בעשרות קילוגרמים והבנו שזה ממש נחמד אבל גם קצת זניח).

.

חברים, אנחנו ‘אחרי החגים’ והגעתם עד לפה בקריאת ההפוסט – אז אולי זה ה”סימן” שאתם מחכים לו? תפתחו יומן ותראו אם אתם פנויים להגיע בשישי בבוקר – 30 ביוני לשמוע הרצאת מבוא – כן? זמינים? אחלה – הנה עוד סימן. אני מזמינה אתכם לקחת אחריות ולקבל החלטה – לבוא ולשמוע, להתכבד מהמזנון העשיר ולפגוש אנשים שכבר עשו זאת.

משם כבר נדע ביחד מה צריך לעשות.

לקבלת הפרטים – לחצו כאן

שלכם,

תמי

מבצע מיוחד
בעקבות המצב

הקורס שלי
"המדריך ליסודות התזונה המבריאה"
במחיר מיוחד

49 ש"ח בלבד!

המבצע לזמן מוגבל.

דילוג לתוכן