נוט לעצמי – שום דבר אינו מאליו מובן.

(פורסם לראשונה ביולי 2013)
השתתפתי אתמול במרתון חשיפת מרצים של מרכז המרצים לישראל עבור מטה התרבות הקיבוצית. האירוע התקיים בצוותא. הגעתי מוקדם מאוד כי אני מפחדת לאחר, ישבתי באולם מלא מפה לפה בקנייני תוכן ושמעתי את הקטע של דר׳ אשר עידן. אח״כ עלו השופט שלי טימן וקובי אריאלי. ברשימת המופיעים היו גם קרנית גולדווסר, ירין קימור ופסקל ברקוביץ.
 
שקעתי בכיסא, עצמתי את עיני ונשמתי עמוק. בכוונה לחשתי לעצמי בקול – ״תמי עשית את זה- תשמחי״ (כדי שגם הפה יגיד וגם האוזן תשמע). שום דבר אינו מובן מאליו – גם לא רסיסי רגעים של נחת .לפני עשר שנים הפסקתי לכתוב במעריב ולא ידעתי לאן אני ממשיכה. בחרתי כיוון חדש – מקצוע וטמפרמנט שמתאימים ל«תמי» הכי בסיסית שבי: לעמוד מול קהל ולדבר, ללמד, להעצים ולהצחיק. צעדתי בדרך הקשה, שדורשת חריצות והתמדה ולעיתים רבות היא נטולה זוהר. מסע טוב עם משמעות וכיוון. ושם בצוותא עצרתי להביט סביב ולשמוח.

 

לחיי התחנות היפות שבדרך!