הדבר הכי גדול שקרה לי בשנה שחלפה הוא תקלה קטנה: התקלקל לי המדיח. אני כבר לא זוכרת מה קרה ולמה עוד לא תיקנתי אותו עד היום. יש לי אלף תירוצים אבל גם תובנה אחת גדולה, שלא הייתי מצליחה להגיע אליה עם מדיח תקין. 2014 הייתה שנה של גילוי ואת התובנה הזאת אני רוצה לחלוק עמכם היום.
בשנה שחלפה, למדתי המון על עצמי ועל תהליך קבלת ההחלטות שלי כשזכרתי, שבסוף
אני אצטרך להדיח את כל הכלים ביד. כן, כן ידידי – את כל-כל-כל הכלים: את כלי המדידה, הערבוב, החיתוך וההכנה; וגם את כלי הבישול, הטיגון, הצלייה והאפייה, וגם את כלי ההגשה, האוכל והסכו”ם — הכל (הכל!) יצטרך לעבור בכיור, לפני שיחוזר למקומו בארון.
תאמינו לי, הידיעה הזאת מחלחלת לתודעה – דרך הידיים – ומכתיבה שינוי בהתנהגות.
לא סתם שינוי, בעיקר צימצום (אווחחח… איזו מילה נפלאה היא “צימצום”).
השנה צמצמתי הכל: חיפשתי ומצאתי דרכים להכין אוכל עם מינימום אביזרים;
נמשכתי לצורות הבישול, שמלכלכות כמה שפחות כלים ובעיקר צמצמתי את מספר
המנות הארוחה. איזה כיף! מבשלים פחות, אוכלים פחות, זורקים פחות ומבזבזים פחות כסף.
והכל תודות למדיח המקולקל.
כל המשפחה שמה לב שמשהו זז והכל קליל יותר. לדוגמה: הארוחות המשפחתיות שלנו
הצטמצמו למה שאפשר להגיש על צלחת אחת: “נזיד – זאת ארוחה שלמה בקערה”
הסברתי ברצינות גמורה לעצמי ולהם. “ואם אפשר לאכול נזיד בכף – לא צריך לערוך גם סכינים ומזלגות” – חסכתי!
כשאירחתי חברים, בחרתי מנות שהן ארוחה שלמה בתבנית אחת: “למה להכין פסטה ורוטב לחוד – כשאפשר להכין לזניה? ולמה לא להגיש לשולחן את תבנית האפייה?”- חסכתי!
עשיתי הכל, כדי להימנע משעות של ניקוי סירים אחרי שהאורחים הלכו. גם בארוחת החג של המשפחה המורחבת מצאתי דרכים להיות מאוד יעילה –
חסכתי! (שוב ושוב).
נכון, ארוחות עם מעט מנות מחייבות אותנו להיכנס לפוקוס ולהחליט מה מכינים הפעם: אילו תוספות (לא יותר מאחת או שתיים) מתאימות למנה העיקרית? מה יהיה בסלט ואיך נפתיע בקינוח? אבל הפוקוס מצדיק את עצמו כי הוא עוזר לנו להתפקס. כדי לדעת מה להכין חשוב לשוחח עם האורחים שלנו מראש ולוודא מי אלרגי למה? מי נמנע מגלוטן, מאוכל מן החי, מפחמימות, משומנים ועוד ועוד (תכל’ס – נודניקים גדולים מדי – מתבקשים להביא מנה אחת לפחות שהם בטוח יסכימו לאכול). האתגר הוא להכין כמה שפחות אוכל אבל שיעמוד בכמה שיותר קריטריונים.
מי שעומד באתגר זוכה שלוש פעמים:
ראשית – פחות הכנות לפני האירוח; שנית – פחות ניקיונות אחרי האירוח ושלישית והכי חשובה – אנו אומרים לאורחים שלנו באמצעות האוכל,שאנחנו אוהבים אותם – כמו משפחה – ושמחים שהם אוכלים איתנו ארוחה כי התגעגענו אליהם מאוד. אוכל פשוט וצנוע מדבר בשמנו. הוא אומר “זה בסדר – אנחנו לא מחפשים איך להרשים אתכם. רק ליהנות מקרבתכם. גם כשתזמינו אותנו, אל תתבלבלו לחשוב שהאוכל הוא המטרה. הוא האמצעי למפגש ולתחזוקת החברות.”
גם במופע שלי “עשרת הדברות לאירוח שפוי” – אני מדברת על החשיבות בצמצום והקטנת הכמויות והמגוון, שמאיימים על שלוות רוחנו ועל היתרה שלנו בבנק. דיבורים-דיבורים אבל השנה גם מצאתי פטנט איך לכפות על עצמנו את הידוק החגורה בכיף.
אז לסיכום,
תרשו לי לברך אתכם (ולקלל אתכם) לקראת 2015: “מי ייתן והשנה יתקלקל לכם המדיח!”
שנה טובה
שלכם תמי
