fbpx

שלום חברים,
כבר כמה שנים שבבית שלנו אוכלים ארוחת בוקר “אמתית” – חביתה, סלט ירקות וגבינה שמנה, ליד האוכל כוס שתhיה וזהו!. אין לחם, דגני בוקר, פנקייקס או ג’חנון. לא מורחים ריבה, נוטלה או מרגרינה על שום דבר. להכין חביתה וסלט לוקח לנו בדיוק 2 דקות ואנחנו משתדלים לאכול בפורום משפחתי, מתי שרק אפשר. אנחנו גילינו, שארוחת בוקר ללא פחמימות תורמת לתחושת השובע שלנו ולדחיית הרעב הגדול הראשון של אמצע הבוקר. גם של הילדים.

.

נכון, יש ילדים (ובוגרים) שאינם רעבים בבוקר, ואני בדעה שצריך לכבד את רצונם לא לאכול ארוחת בוקר בבית. אבל, במקביל חשוב לצייד אותם ב”תיק אוכל” מפואר לארוחת עשר – מלא בכל טוב: ביצים קשות, אצבעות גבינה, ירקות טריים, אגוזים וכו. לדעתי, ילד לא צריך לאכול בתחילת היום דגני בוקר מסוכרים (וגם לא דגנים “ללא סוכר”) עם משקה מתוק, כי אז תחושת הרעב שלו תתעצם במהלך כל היום והוא יהיה “רעב” לעוד פחמימות לאן שלא ילך.

.

כולנו נולדנו עם מנגנונים טבעיים של “רעב ושובע” – אשר אמורים היו לווסת את כמות האוכל שלנו ואת התזמון של הארוחות. המנגנון הטבעי שלנו מדוייק ונכון אבל תזונה עתירת פחמימות, סוכרים ומזון תעובד גרמה לכך שמנגנונים אלה טושטשו ורבים מאיתנו – וגם הילדים שלנו – לא מכירים את התחושות “רעב” ו”שובע”.

.

בשלב ראשון חשוב לעשות אבחנה בין רעב פיזי לבין רעב רגשי

.

 

רעב פיזי

רעב פיזי הוא דחף ביולוגי – בדומה לזה של כל היצורים החיים הטבע – למלא את מלאי הנוטריאנטים החסרים לנו לצורך בניית רקמות ואספקת אנרגיה. תחושת הרעב הפיזי מתפתחת בהדרגה והיא כוללת “קירקור” בטן; עייפות או חוסר שקט. הרעב מניע אותנו לאכול. כשאוכלים לשובע אנו חשים עונג ושמחה. כשתחושת הרעב נרגעת אנו חווים “שובע” – תחושה מאוד  נעימה;  אנחנו חשים סיפוק ורוגע.

.

לעומת זאת

.

רעב רגשי

רעב רגשי מונע על ידי הצפה של רגשות כמו עצב, בדידות, שעמום או חרדה. הרגשות יוצרים “כמיהה” לסוגי מזון מסוימים (מוגדרים לעתים כ”אוכל מנחם”), שבעבר הפיסו אותנו. תחושת הרעב הרגשי לא מתפתחת בהדרגה אלא “נדלקת” כשהרגש מציף אותנו. האכילה מהווה לעתים קרובות את התירוץ לא להתמודד עם הרגשות. הדחף לאכול אינו קשור לרעב פיזי. כשאנחנו אוכלים אנו חשים גועל ואשמה. מדובר באכילה בולמוסית נטולת עונג. כשתחושת ה”רעב” נרגעת אנחנו חשים שנאה עצמית ועצב.

.

חבל מאוד שלא מלמדים אותנו את הנושאים האלה בבית הספר. האבחנה דקה ואולי גם מבלבלת. “כשאני רעב אני רעב” ענה לי מטופל וכעס עלי כשביקשתי לברר מה אופי הרעב או הסיבה שלו. “נכון”, עניתי, “זה קשה לדעת כשרעבים, אבל אחרי שאוכלים אפשר להישאר בקשב פנימי ולשאול את עצמנו שאלה פשוטה: “כבר אין רעב. סבבה. אבל מה אני מרגיש עכשיו? סיפוק ושובע של אכילה מענגת או רגשי אשמה, סלידה עצמית וכעס מבליסה ללא שליטה?””. קחו רגע לשאלה ולתשובה. אתם תדעו לענות לעצמכם. והתשובה אולי גם תפתיע אתכם.

.

באימוני בריאות, אני מקדישה זמן רב עם כל מטופל להבנה של המניעים, הפחדים והחרדות, שמלווים אכילה רגשית. אלה פגישות נוגעות ללב ומאוד מרגשות. חלקנו “סוחבים” מטען חריג של כאב ועצב משנים, שצריך לפרוק אותו כדי להתקדם לאורח חיים נעים יותר. מניסיוני, אכילה רגשית אינה גזרת גורל! אפשר ללמוד לפתור אותה, הפרידה מפחמימות מאוד מקלה כי נגמלים מההתמכרות הקשה ביותר. נכון, זה לוקח זמן ומאמץ אימוני אבל בהחלט אפשרי.

.

להורים לילדים – ההצעה שלי היא שלפני שצוללים למחברות ולבחינות – השקיעו זמן איכות עם הילדים שלכם ושוחחו אתם קצת על ההבדלים בין התחושות השונות. בררו אתם מתי הם נתקפים רעב ואיך הוא מרגיש? מה הם עושים ואיך הם מרגישים אח”כ? עזרו להם לקבל החלטות טובות יותר. קבלו מהם משוב האם הפתרונות שאתם ציידתם מספקים. אם לא, חישבו יחד על פתרונות מעשיים. בלי אשמה אבל עם הרבה אחריות.

.

אשמח מאוד אם תשתפו אותי בתוצאות השיחה הזאת.

.

בהצלחה,

תמי

מבצע מיוחד
בעקבות המצב

הקורס שלי
"המדריך ליסודות התזונה המבריאה"
במחיר מיוחד

49 ש"ח בלבד!

המבצע לזמן מוגבל.

דילוג לתוכן