בוקר יום ההולדת שלי התחיל ברכבת עם הנג-אובר נעים מארוחה משפחתית מערב קודם. ״אני מאוד שמחה שילדתי אותך״ אמרה לי אימא שלי עם חיבוק, נשיקה וליטוף לשיער. ״ותתחדשי על הצבע והתספורת – את נראית נפלא.״ בקלילות כזאת, היא פיזרה, בלי לדעת, את ענן הבלוז של יום ההולדת, שריחף מעל ראשי בימים האחרונים. עגמומיות שכולה חשבון נפש ורובה ביקורת עצמית. במסעדה היה רועש וצפוף, האוכל היה טעים, היין קר וצחוק הילדות שלי התגלגל סביב השולחן. ״באמת טוב שנולדתי״, פייסתי את עצמי על חלוף השנים, ״עשית המון דברים אבל בעיקר ילדתי אותן. וזה ממש טוב״.

 רבות הדרכים לחגוג יום הולדת ואני בחרתי לראות מה יקרה ואת זה לחגוג. במין הפוך על הפוך פנימי כזה. יום ההולדת הוא כמו תמצית של החיים – הכל מרוכז ומחודד – רק צריך להקשיב.

 אז הבוקר נפתח בנסיעה ברכבת לתת הופעה. ״עבודה זאת עבודה״ אמרתי לאילנה כששיריינו ביומן עבודה ב׳יומולדת׳, ״פרנסה זה חשוב ושרק יהיה לי בשפע״. מה גם שאני אוהבת את מה שאני עושה. כיאה למרצה מכובדת, לבשתי חולצה ומכנסיים בצבע שחור, נעלי עור שחורות חדשות וצעיף ורוד ארוך ורך. המחשב הנייד הקטן בתיק השחור שלי ואני מדפדפת קצת בעיתון החינם ברכבת וקצת בפייסבוק ומודה למברכים. מהצד, נדמה לי, שנראתי אלגנטית ועסקית.

 

 

״לא משנה בת כמה את, תמיד תמיד, מי שמבוגר ממך בעשרים שנהתמונה 5

ויותר – הוא ‘זקן’.״ זה משפט יפה שמתגלגל במשפחה שלי ונזכרתי בו כשראיתי את האישה שירדה בתחנה בהרצליה. (גם צילמתי אותה בנייד בדחף בלתי ניתן לשליטה.) היא הייתה ׳זקנה׳ חמודה ומקסימה, כולה אור וניצנוצים, פרחים ופייטים בצבע כסף. כמו נגטיב – בדיוק ההפך ממני: היא לבשה חצאית קצרה, דקה צהובה עם חולצה ועליונית בצבעי ירוק ולבן. היפי-זרוקי שכזה. שיערה בלונדיני אסוף ומקושט עם סיכות פרחים גדולים בשני צדדי ראשה – כמו של ילדות קטנות רוסיות ברסיטל. לרגליה היו כפכפים שטוחים מעוטרים בעוד פרחים. השמש האירה את בגדיה ודמותה הרזה והשברירית הודגשה. ״תראי כמה חן והומור עצמי יש בזיקנה״ אמר לי היקום ״ואת עוד תצטערי שלא נעלת גם את כפכפים״ הוסיף בלחש.

 

 

הוזמנתי להיות ״קומיק רליף״ ביום עבודה מרוכז של מנהלי חברה, שבחרו להפגש בחדר ישיבות מדהים, במלון הולדיי-אין בקומה ה-11 של מגדלי עזריאלי. המתנתי להם בלאונג׳ וכך יצא שאת הקפה השני של הבוקר שתיתי בהסבה נוחה מול הנוף התל אביבי האהוב עלי, עם טעימה של עוגיה פריכה קטנה – לא רעה בכלל. מודה למברכים הרבים בפייסבוק ועונה לשיחות ברכה ומסרונים. בזווית העין קלטתי שעל אחד הפנסים, שמאירים את הבניין הענק הזה מלמטה, מישהו צייר סמיילי ענק באבק. ״החיוך זה הנשק הסודי שלך״ צחק לי היקום.

 

 

 

 במעלית, בדרך למטה עשיתי סלפי בהשתקפות שלי בשישתמונה 3 (1) השחור שמחפה את הקיר. ״הפוך על הפוך, לבן על לבן, שחור על שחור״ התפיית איתי היקום.

 את ארוחת הצהריים שלי אכלתי עם דגנית במסעדה של מלון רוטשילד. דגנית    חברה שלי ואני חברה שלה ואם הייתי צריכה לקחת מישהיא לאי בודד הייתי    לוקחת אותה, כי יש לנו תמיד על מה לדבר והיא נורא מצחיקה אותי. רוטשילד    הוא מלון בוטיק יפה על רוטשילד ליד שנקין – ממש קרוב לרחוב ביל״ו – בו  גרתי לפני 23 שנה כשדריה נולדה. שתיתי עם האוכל קיר רויאל והרגשתי  מאוד סופיסטיקייטד… ״תחזרי לבקר במקומות בהם היה לך טוב״ הסביר לי  היקום ״זה עושה לך טוב. וזה בסדר״.

 

 

 

 

 

 

 

 דגנית מיהרה אז את הקפה והקינוח אכלתי לבד בגינה האלגנטית בחוץ. שתיתי אספרסו כפול עם תותים וריבועי שוקולד מריר, הרמתי את הרגליים על הכיסא לידי, 

תמונה 2 (1)1החלפתי למשקפי שמש והבטתי על העוברים והשבים בשדרה. ״ככה לבד – זה סוג של אושר מזוקק״ נשף עלי היקום ברוח חרישית. This could be anywhere – נזכרתי בשורה משיר והודתי לעוד מברכים וחברים בפייסבוק ובוואטסאפ עד שמתה עלי הסוללה.

לקחתי אוטובוס לרכבת והלכתי מספיק כדי להזכר בנבואה מהבוקר בקשר לכפכפים. ״הכל זה חלקים ממסע״ הסביר לי היקום את התחנות שבדרך ואת הלחצים בכפות הרגליים.

ברכבת, חיברתי את הנייד לחשמל וזרם הברכות הלך והתגבר. הודעות על הקיר ובפרטי. מהארץ ומהעולם, חלקן מלאות ברגש וכוונה אחרות שדופות לצאת לידי חובה. והכל-הכל ביחד כמו גשם של נשיקות – איזה כיף שכמעט קשה להכיל.

 

 

בבית חיכו לי משלוחי פרחים ועציץ מדהים של סחלב ורוד ששלחו לי אחי ואחותי מירושלים. שמתי אותו ליד הסחלב הלבן, שקבלתי לפני שנה מהחברות שלי טלי וסיגל והנה הוא פורח שוב. ״אהבה של חברות ושל משפחה מזינה את עצמה״ פירש לי היקום את כל היופי הזה.

תמונה 1 1כבר הארכתי מאוד, היום כולו היה משובץ סימנים, רמזים, לחישות ושאגות שלא את כולם אני מבינה ולא את כולן אני רוצה לחלוק. ״הדבר הקבוע ביותר הוא השינוי״ נשק לי היקום על המצח לפני שנרדמתי. ״אנשים נכנסים ויוצאים מחייך: נותנים, מקבלים, לוקחים, בונים, הורסים, אוהבים ואהובים. וככה גם את בחיים של אחרים. וזה בסדר. הכל בסדר.״