שלום חברים,
לפעמים, כשהמציאות לא מתאימה לתיאוריה קוראים לה “פרדוקס”. זה לא המצאה שלי, אלא ציטוט של גלילאו גליליי. ה”פרדוקס הצרפתי” נולד לפני שנים שהאמריקאים ראו פער גדול בין התאוריה (שלהם) למציאות (של הצרפתים). עיקרו של הפרדוקס הוא: “למרות שהצרפתים אוכלים יותר מזון עשיר בשומן רווי הם אינם משמינים או חולים במחלות לב כמו האמריקאים”. מדהים.
.
פירמידת המזון האמריקאית הוצגה לעולם לפני כ-40 שנה ובבסיסה שתי הנחות יסוד: הראשונה היא שטוב לצרוך כמויות גדולות של דגנים כבסיס לתזונה אנושית בריאה. השנייה היא שתזונה עשירה בשומן רווי מעלה את הכולסטרול בדם וגורמת למחלות בכלי הדם ובלב, ולכן כדאי לצרוך כמה שפחות שומן רווי. התיאורה נארזה על ידי משרד החקלאות האמריקאי (כן, כן לא משרד הבריאות) לפירמידה יפה עם ציורים נחמדים ותקווה בלב שאכן מדובר בעיצות טובות, כי לא נעשה על הנושא מחקר מדעי טוב וראוי לפני הפרסום. מדהים נכון?
העיצה הראשונה, של צריכה מוגברת של דגנים ומוצריהם (לדוגמא: תירס, שמן תירס, דגני בוקר וסירופ תירס עתיר פרוקטוז) היא תוצאה ישירה של עודפי ייצור אדירים ורצון להבטיח לחקלאים תזרים קבוע של ביקוש והכנסה (ולפוליטיקאים שקט אלקטוראלי: כי כל ארבע שנים הבחירות המקדימות של שתי המפלגות מתחילות במדינת איווה – בירת גידולי התירס של ארה”ב).
.
העיצה השנייה אינה ולא הייתה מבוססת מחקר אלא הנחת העבודה גורפת, פרי מחקר (גרוע מאוד יש לציין) של אחד – אנסל קיז (Ancel Keys). רבים גורסים היום, שהאיש הזה, יותר מכל צורר או אויב, אחראי באופן ישיר לאסון הבריאותי שפוגע כיום בארה”ב ולמותם של מיליונים. אנזל קיז הציג “מחקר” שהתיימר להציג השוואה בין מדינות שונות ומצא, כביכול, קשר ישיר וחזק בין צריכה מוגברת של שומן רווי לבין שכיחות מוות ממחלות לב. הנתונים המקוריים של קיז הושמדו וכיום אין אפשרות לשחזר ולהבין את צורת איסוף הנתונים, הגדרתם וחישובם. רק כדוגמה לבעייתיות המחקר אפשר לציין שהוא התקיים בשנים 1948-49 סמוך מאוד אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה במדינות כמו יפן, איטליה ואנגליה בהן מתו מליונים מרעב, מחלות וקרבות. יתרה מכך, לא בוצעו במשך שנים רישומים מדוייקים לגבי תזונה, תחלואה ומוות (מה גם שהקביעה של סיבת המוות כ”דום לב” תמיד הייתה פתרון פשוט של רופאי הכפר).
.
הבעיה החמורה עוד יותר הייתה השמטת המידע לגבי המדינות אשר הממצאים בהן לא התאימו להנחת העבודה של קיז. כך יצא שהנתונים על צרפת, הולנד ומדינות סקנדינביה – בהן צורכים כמויות גדולות של שומן רווי אבל לא חולים במחלות לב – לא הוצגו כדי לא לקלקל את הגרף.
למידע נוסף על השערוריה הזאת – לחצו כאן
ארה”ב בכל זאת מעצמה אדירה ולכן אחרי פרסום פירמידת המזון האמריקאית מדינות מערביות רבות יישרו איתה קו וסמכו על האמריקאים, שהם בוודאי מציעים עיצות טובות בקשר לבריאות ותזונה. עם השנים עוד ועוד מדינות נכנסו למעגל התחלואה והשמנת היתר פשוט כי הם התחילו לאכול כמו אמריקאים וגם לחלות כמו אמריקאים… ייאמר לזכותם של הצרפתים, שהעדיפו להמשיך ולאכול את התזונה שלהם וכך כעבור כמה שנים נולדה התיאוריה על ה”פרדוקס”. מדענים רבים חיפשו את ההסבר מדוע הצרפתים אוכלים גבינות שמנות, בשר, חמאה, שמנת וכבד אווז ולמרות זאת אינם חולים במחלות לב ואינם סובלים מהשמנת יתר. הסברים רבים הצביעו לכיוון שתיית היין אדום ועל אורח החיים המתון והנהנתן של הצרפתים. בין היתר צויינו גם ההבדלים הבאים בין התזונה הצרפתית לתזונה האמריקאית: בצרפת אוכלים מנות קטנות יותר בארוחות; הצרפתים אוכלים רק בארוחות ואין “נישנושים”; הצרפתים מקפידים על תזונה של אוכל איכותי מאוד בהכנה ביתית ולא מתועשת ו-הצרפתים מרבים לאכול ארוחות ארוכות ואיטיות עם חברים ומשפחה. לעומתם האמריקאים אוכלים כמויות גדולות של אוכל מתועש ומעובד, במהירות וללא בקרה. זה הכל נכון ובכל זאת – אלה הסברים חלשים לתופעה מאוד ברורה: הצרפתים לעומת האמריקאים צורכים פי שניים שומן רווי (פי ארבעה חמאה, פי שלושה בשר שמן ו-60% יותר גבינות שמנות); מאידך תחלואת הלב של האמריקאים גבוהה פי שלושה מזאת של הצרפתים. חשוב לציין שהפרדוקס כולל גם מדינות אירופאיות אחרות כמו שוויצריה, ספרד ומדינות סקנדינביה.
.
בשנים האחרונות, עם העלייה במודעות לנזקים שגורמת לנו תזונה עתירה בפחמימות מחד וההבנה ששומן רווי לא רק שאינו מזיק אלא מועיל לבריאות שלנו אפשר (וצריך) להגדיר מחדש את ההסבר ל”פרדוקס”. מהיום אל תאמרו : “למרות שהצרפתים אוכלים יותר מזון עשיר בשומן רווי הם אינם משמינים או חולים במחלות לב כמו האמריקאים” אמרו:
“בזכות שהצרפתים אוכלים יותר מזון עשיר בשומן רווי הם אינם משמינים או חולים במחלות לב כמו האמריקאים”.
רוצים לשמוע עוד על תזונת פליאו שהיא דלה בפחמימות ועשירה בשומנים טובים?
רוצים לראות איך אתם מתנסים בה?
