סדר

 

הקיץ לא נסעתי לחופשה בחו״ל. גם לא לחולו״ש (בעיר או כפר או קיבוץ לשעבר) באיזור חיוג אחר. הקיץ לא יצאתי מהארץ אבל יצאתי מגדרי לפגוש שוב את עצמי.

 

בכל נרטיב בסיפור חיי שמפוסק עם נקודה שמתי סימן שאלה. וגם המתנתי לשמוע את התשובה. שלי.
(נוט לעצמי – מאוד מפתיע מה שומעים כשמקשיבים לעצמנו…).

 

״ניקוי הרעלים״ שאני עושה הוא פנימי וחיצוני: שותה שייקים ירוקים, אוכלת נבטים ואורז מלא; נמנעת מצריכת מזון – גם אהוב מאוד – אשר מזיק לי. מעשירה את גופי באבני בניין טובות יותר למסע שלפניי. זה ניסוי קליני על עצמי.

 

גם תזונת התכנים האינטלקטואלים שלי השתנתה – ניקוי כן מתחיל בצום – ואני עצרתי כמעט כל פעולה אוטומטית לה הייתי מכורה. קשה יותר מהאוכל.

אתמול הגעתי לשלב ה”התנשלות” – סדר עמוק בארון הבדים (כן בדים) שלי. שנים של אגירה ודחיית קבלת החלטה הפכו אתמול למסע פרידה מעצים ממצעים, מגבות, חולצות, ג׳ינסים וז׳קטים. גיסתי האהובה נרתמה למשימה ועזרה לי למיין ולהיפרד מעשרות (לא צוחקת) שקים. הם כולם ליד הדלת והבוקר יצאו לדרכם למיכל המיועד לכך בשכונה.

 

איזו הקלה.  

כמה שמחה יש בפרידה ובהגחה.

בהשילי בלי כל חשש, 

משא של עור אשר יבש, 

וכמו חדשה למחוז חפצי אגיע…

 

ואם לא ׳כמו חדשה׳ אז בוודאי ׳משומשת במצב יותר טוב׳