רכבת 

נוט לעצמי – הנסיעה ברכבת לנהריה היא הזדמנות מצויינת להתעדכן בחיים הפרטים מאוד של הרבה זרים מאוד.

 

הבחור מאחורי הוא – כנראה – בן במשפחה ברוכת ילדים. כולם ״אחשלו״ ומשום מה הוא מתקשר אל כולם, שואל מה נשמע? קוטע אותם באמצע הדיבור כי יש לו ממתינה של ״אחשלו״ אחר.
שעה כבר הוא שואל את כולם מה נשמע – ובינתיים – טפו טפו – כולם סבבה.

 

הגברת לידי ממול – מרכלת על גיסתה – שלא מזיזה את התחת כשהם באים ל״על האש״, היא גם עושה פרצוף על הסלטים שלה ובכלל … נשמעת לי טיפוס די נכלולי.
הבעיה  היא שהגיסה הזמינה ל״על האש״ אצלה בשבת (אחרי הים) – ואין כנראה ברירה … חייבים ללכת. נו נו. צרות.

 

החייל בקצה סיפר למשה (שבמקרה עלה לפני כמה תחנות) שהוא משתחרר עוד חודש. הפז”ם שלו דפוק כי הוא ישב בכלא. אבל הוא יראה להם מה זה – ויוציא אישור שהוא נכה צהל , כי נקרע לו משהו במפסעה בטירונות ועד עכשיו זה מציק לו ( אגב, קבלתי גם הדגמה כמה מציק וגם בי-די-יוק איפה)…

 

והכי מעצבנים זה הזוג שמתלחש מספיק בקול כדי להבין שזה חשוב – אבל מספיק שקט שאני לא מצליחה לפענח מי? מה? איפה ולמה… שיט!