מה גיד אכילס קרוע לימד אותי השבוע?

שלום חברים!
מה שלומכם? אם עניתם "טוב, סבבה, משעמם…" – – תשמחו!! רק כשמשהו קצת משתבש יודעים להעריך את "המצב הרגיל". אני כותבת לכם שורות אלה, כשרגל שמאל מגובסת ומונחת על הדום ואני בכיסא גלגלים.

הכל התחיל לפני כעשרה ימים בטיול ערב רגיל בשכונה עם שני הכלבים שלנו, כשלפתע פרצו מחצר אחד הבתים שני כלבים ענקיים, שהחלו להתקיף אותנו ואת הכלבים שלנו. הערב השקט בשכונה הפך בשנייה לזירת נשיכות, נביחות צעקות וצרחות… (הכלבים נבחו ואני צרחתי). בניסיון למלט את צ'ארלי, הכלב הקטן שלנו, משיניי הכלבים, אחזתי בחגורה שלו ומשכתי אותו בחוזקה אחורה תוך תנועת נסיגה. לפתע, חשתי כאב חד בשוק שמאל ובשנייה אחת כבר לא יכולתי לצעוד או לדרוך. טראח!

מסתבר שגיד אכילס (שמחבר את כף הרגל לשוק) נקרע לי וברגע אחד התהפך עולמי: כאב וסבל, גיבוס וקיבוע הרגל, ישיבה בכיסא גלגלים, קושי אדיר בהתניידות בכלל ובפעולות הכי פשוטות בפרט: לישון, להתרחץ, לעלות ולרדת במדרגות לחדר השינה, לבשל וכו וכו. מלהיות אישה מאוד עצמאית ודינמית עם לוח מלא פגישות, נסיעות והרצאות אני נזקקת לסיוע בכמעט כל משימה. ימי עבודה שלמים "מתאיידים" ואני בקושי מספיקה רבע ממה שאני בדרך כלל עושה. פגשתי המון רופאים נחמדים, ובזבזנו ימים שלמים על בדיקות, טיפולים ושיחות טלפון בקשר לתורים, ביטוחים ותשלומים. לשמחתי, אני מוקפת חברים ובני משפחה, שתומכים במילים ובמעשים ומלמדים אותי שיעור חשוב על ערבות הדדית ונתינה. תודה רבה לכם!!!

לפני שבוע פרסמתי בפייסבורק סרטון קצר בו סיפרתי לקהל על הפציעה ובעיקר על ההתלבטות שלי אם לקיים את הרצאת המבוא, שהייתה מתוכננת למחרת (30/6), כשאני על קביים או לבטל אותה. הסרטון זכה להדים רבים של מאות תגובות ברכה ואיחולי החלמה. אנשים מקסימים! מיד אחרי הפרסום התקשרה אלי חברה, שהיא רופאה והסבירה לי בדיוק מה אופי הפציעה שלי ומה אלטרנטיבות הטיפול. לקראת סוף השיחה היא ממש הקריאה לי רשימה עניינית של "עשה ואל תעשה", וככה היא אמרה לי:

1. תמי! קביים זה לא בשבילך. את לא מספיק ספורטיבית לקפצץ שעות על רגל אחת ושני קביים. כל עוד אסור לך לדרוך על הרגל – תדאגי שישיגו לך כיסא גלגלים.
2. בזמן ההרצאה – תמעיטי בשתייה! תתרוקני לפני שאת יוצאת מהבית ותמנעי, עד כמה שאפשר, להגיע לשירותי נכים במקומות ציבוריים (עיצה טובה גם בימים הארוכים בהם הייתי במרפאות חוץ).
3. כשאת מתלבשת – תמיד תתחילי מהרגל עם הגבס. כשאת מתפשטת – הפוך.
4. תשתדלי לנוח כמה שאת יכולה – כי ככה הגוף מחלים.
5. תתרגלי להגיד "כן" לכל מי שמציע לך עזרה. גם ממני!
ראיתם איזה יופי? פשוט. ברור. הגיוני ומבוסס על שנים של ניסיון שלה ושל אחרים. ואכן, כל המידע שנתנה היה מדוייק וכל עיצה זהב. זה נכון שיכולתי לטעות ולתקן בהדרגה, זה נכון שיכולתי לחפש מידע אצל דר' גוגל וללמוד הכל בכוחות עצמי – אבל העובדה שהייתה לי מנטורית עם שנים של ידע וניסיון, שידעה בדיוק מה להגיד לי ולהנחות אותי עשה (ועושה) את כל התהליך הזה לקל יותר לטיפול.

גיד אכילס

אני חושבת הרבה על שינויים ויציאה מאזור הנוחות: במקרה שלי, לא בחרתי להגיע למצב הזה, השינוי נכפה עלי ואני מחויבת להסתגל במהירות למציאות ולפעול בה באופן המיטבי ביותר. טוב שיש לי עכשיו חברה ומנטורית. היא נותנת לי הרגשה טובה של בטחון שאני לא לבד ושהיא תנחה אותי בכל שלב. הרגשה נפלאה!

ביום-יום, כשאני לא מטופלת – אני מטפלת ואני רוצה להאמין שגם אני נותנת למי שבאים אלי, לקבוצת האתגר ולאימוני הבריאות האישיים, תחושת בטחון שיש על מי לסמוך. אני בוודאי משתדלת מאוד שכך יהיה. חלק מהמטופלים שלנו מגיעים מתוך סקרנות ורצון לרדת קצת במשקל אבל רבים מאוד מגיעים מבוהלים ולחוצים אחרי קבלת תוצאות בדיקות דם גרועות ושיחת ניעור מרופא המשפחה שהם חייבים "לעשות משהו" חזק ומהר אחרת הבריאות שלהם תתדרדר במהירות. חלק מגיעים ב"דקה ה-90" וחלק "בזמן פציעות" (מאז שקרעתי את גיד אכילס – אני חושבת כמו שחקנית כדורגל…). ההפניות הן בעיקר מפה לאוזן, חבר מביא חבר ובן משפחה שולח בן משפחה. זה מרגש ומשמח לדעת, שתוך זמן קצר דברים כמו סוכר ו-A1C, שהיו מאוד מפחידים ומטרידים – מסתדרים ושהתהליך שלנו נותן תוצאות טובות ומהירות. הידיעה שיש לי אחריות כלפי אנשים אחרים מניעה אותי חזק להתמיד בעשייה ולקיים את כל ההבטחות שלי. כי מנטורית היא מנטורית גם אם יש לה גבס.

רוצים גם? בשבוע הבא נפתח אתגר יולי 2017 ונותרו מספר מקומות בחדר. אני אהיה עם גבס ובשלב הראשון בכיסא גלגלים (אני אמעיט בשתייה ואתם כבר תבינו למה…)

לקבלת מידע והשלמת הרשמה לחצו כאן.

שלכם,

תמי

 

  • Share